מאירי על נדה מ׳

1 הפרק החמישי בעזרת האל ובישועתו:

2 יוצא דופן וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק השלישי וקצת עניני החלק הששי ויתגלגל בו בענין זמן האשה ושיעור שנותיה לענין כמה דברים איזה זמן שבשנותיה עושתה ראויה לאותו ענין שהוא מזכיר בה וכן בזכר ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בקצת עניני החלק הששי בדין טומאת הלידה ובפרט ביוצא דופן אם יש בו טומאת לידה אם לאו השני בקצת עניני החלק השלישי בענין הדמים ובפרט לבאר שהוא מטמא אע"פ שלא יצא מגופה לגמרי הואיל ויצא מן המקור לבית החיצון השלישי בקצת עניני חלק זה ובפרט לבאר שאף בת יום אחד מיטמאה נדה וכן בתינוק לענין זיבה וכן על ידי זה נתגלגל בשאר הדברים שתינוק בן יום אחד נדון בו כגדול הרביעי הוא שנתגלגל מתוך דברים אלו איזה זמן מועיל לזכר ולנקבה להיות ביאתם ביאה ואיזה זמן מועיל להם לענין נדרים החמישי בסימני נערות ובגרות וסימני סריס ואילונית:

3 זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

4 והמשנה הראשונה ממנו אמנם הכונה בה לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר יוצא דופן והוא ששסעו את האם בחלציה מרוב קשויה על ידי סם והוציאו ולדה דרך דופן והאשה נתרפאת אלא שהולד מת ואמר על זה שאין האם יושבת עליו לא לדם טוהר ולא לטומאת לידה שאין זה קרוי ולד והביאוה בגמרא מדכתיב תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת ולענין טומאת לידה מיהא פירושו אפילו יצא עמו דם דרך דופן שאין דם היוצא דרך דופן מטמא וטומאת לידה אין כאן שאינו קרוי ולד ומתוך כך אינה טעונה קרבן יולדת ור' שמעון אומר הרי זה כילוד הן לטומאת לידה הן לענין קרבן ואין הלכה כמותו לא לענין טומאת לידה ולא לענין קרבן אלא כתנא קמא:

5 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

6 שיליא שנמוח הולד שבתוכה ונעשה כמין מה שהזריעה אמו טמאה לידה כמו שבארנו בפרק המפלת:

7 והיולדת טומטום ואנדרוגינוס טמאה לידה ויושבת לזכר ולנקבה:

8 האשה שילדה או הפילה ואחר ימי טומאת לידה שלה טבלה ונתעברה והפילה אם בתוך ימי טוהר הפילה אף בנקבה שעברו עליה ארבעים ונגמרה צורת הולד אינה טעונה קרבן אחר על נפל זה שמאחר שכשבא ולד זה לא היתה טעונה עדיין קרבן על הראשון הרי זה נגרר אחריו אבל אם הפילה לאחר ימי מלאת טעונה קרבן אף על השני ודבר זה בנקבה אתה מפרשו לאחר מלאת מיד שהרי נגמרה צורת הולד אבל בזכר אי אתה מפרשו לאחר מלאת מיד שהרי בשיעור מלאת של זכר לא עברו ארבעים יום ואין טומאת לידה עד שתגמר צורת הולד ואין צורת הולד נגמרת עד ארבעים יום בין לזכר בין לנקבה אלא שנתאחרה עד שעברו עליה ארבעים ולא עוד אלא אף בעבור אחד שנשתהה ולד שני אחר הראשון עד שעברו ימי מלאת וכעין מה שאמרו ביהודה וחזקיה שנשתהא אחד אחר חברו שלשה חדשים טעונה קרבן אף על השני וזבה שילדה אין קרבן הבא לזיבתה נפקע מפני קרבן לידה אלא טעונה קרבן על הלידה ועל הזיבה שהרי לידה וזיבה דברים חלוקים הם ואין זה כיולדת שאכלה חלב או דם שאין קרבן הבא על החלב או הדם נפקע מפני קרבן הבא על היולדת:

9 אף לענין קדשים בהמה שהוציאו ולד שלה דרך הדופן אינו קדוש לעולם להיות ראוי לקרבן שאם היא בהמת קדשים וילדה דרך דופן אין זו לידה שולדות קדשים בהוותן ר"ל בשעת יציאתן הם קדושים ולא משעת יצירתן וא"כ הואיל ואין כאן לידה לא חלה בהם קדושה ואף לדעת הפוסקים משעת יצירתם הם קדושים מ"מ הכתוב מעטו ואם הקדישו משנולדו הן שנולד מבהמת קדשים הן שנולד מבהמת חולין הרי נעשה כקדשים שקדם מומן להקדשן שאינן קדושים אלא לעצים ולאבנים ר"ל לדמיהן ויוצאין לחולין אף לגזה ועבודה:

10 פגול ונותר ואסור אכילה בטומאת בשר או בטומאת הגוף נוהג בבכור כבשאר קדשים שאף הוא קדוש קדושת הגוף ואינן נוהג אלא בזכר והוא קדוש מאליו ונכלל הוא במתנות כהנה אבל שאר קדשים אע"פ שיש בקצתם חזה ושוק מ"מ אין כל הקרבן בכלל מתנות כהנה:

11 יתבאר במסכת זבחים פ"ג ב' שהמזבח מקדש את הראוי לו ר"ל שאם נטמאו האמורין או שאירע איזה פסול בקדש משעלה למזבח לא ירד שהמזבח מקדשו אחר שהיה ראוי לו כשאירע לו פסול זה דכתוב כל הנוגע במזבח יקדש ומ"מ נשחטה בלילה או נשפך דמה לארץ או יצא דמה חוץ לקלעים אם עלו ירדו שהכתוב מעטן דכתיב זאת היא העולה ר"ל זאת תורת העולה היא העולה ושלשתן מעוטין ומעטו שלשה שהזכרנו ואע"פ שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דוקא כשאין המעוט השני בא למעט אלא מה שמעט הראשון אבל אלו כל אחד מהן בא למעט את שלו וטעם הדברים מפני שכל אלו לא נראו למזבח ואין להם היתר בשום מקום עד שאותו היתר יהא עושה אותן ראויים אבל הלן והיוצא ושאר הנזכרים עמהם יש להם היתר במקום אחר ואותו התר עושה אותו ראויים למזבח שלא להורידם אחר שעלו כיצד הלן אם עלה לא ירד ר"ל דם הלן שאם בבשר הרי זה בכלל הנותר אלא שהדם לן והעלהו למחרתו או האמורין והרי יש להן היתר במקום אחר בקדשים קלים שזריקתם יש לה שיעור כבשרן ואף לן שבקלים שלן יותר משיעור אכילתן מ"מ יש במינן היתר והיוצא ר"ל בשר קדש שיצא חוץ למחיצתו והכניסו והעלהו ואף זה יש לו התר במקום אחר ר"ל להקריבו בבמה בשעת התר הבמות שהיוצא כשר בבמה והטמא ר"ל כהן טמא שהקריב ויש לו התר בצבור שהטומאה דחויה בצבור והנותר שהרי יש לנותר של קדשי קדשים התר בקדשים קלים והפגול והוא שנשחט במחשבת אכילה חוץ למקומו או חוץ לזמנו ואף זו יש לו התר אצל קדשים קלים שאם במחשבת זמן הרי נאכלים לשני ימים ולילה אחד ואם במחשבת מקום הרי נאכלים בכל העיר ואם הם של קדשים קלין הרי יש במינן התר ושקבלו או זרקו פסולים את דמו ופירושו בפסול טומאה ומפני שהיא דחויה בצבור ושחיטה מיהא לא הוזכרה שכשרה היא בפסולים וכן הנתנין למעלה מן הסקרא כגון חטאת בהמה שכתוב בה קרנות שנתנין למטה או הנתנין למטה כגון עולת בהמה ושלמים ואשמות שנתנם למעלה או הנתנין בחוץ ר"ל במזבח החיצון כגון עולות ושלמים ואשמות וקצת חטאות נכתב בהן לפני י"י אלא ונתן על קרנות המזבח העולה שנתנן בפנים או הנתון בפנים והוא דם של חטאות פנימיות כגון פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור שנתנן בחוץ שכל אלו יש להן התר זו בשל זו והפסח והחטאת שנשחטו שלא לשמן כגון ששחט של ראובן לשם שמעון אע"פ שהם פסולים בכך וכמו שאמרו כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת שפסולים ולדעת ר' אליעזר אף האשם ויש גורסין בכאן אשם ולדעת ר' אליעזר אלא שאין הלכה כמותו כחכמים שמכשירים בו כל אלו אף בראשונים שהם פסולים לגמרי אם עלו לראש המזבח לא ירדו והוא הדין לקדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל דמם בדרום שכל שפסולו בקדש אם עלה לא ירד ופסולו בקדש פירשו בו גדולי הרבנים שאירע פסולו לאחר שבא בעזרה לשחט ובתוספות הקשו עליהם עוף שמלקו זר שלא ירד כמו שהתבאר בזבחים פרק חטאת העוף ולדעתם כללוה בכלל אותם שאין פסולם בקדש אלא כשעייננו שם בסוגייא לא נתבררה לנו קושייתם ומ"מ הם פירשו בפסולו בקדש פסול הבא על ידי עבודה שכיוצא בה כשרה במקום אחר או שנשחטה בהכשר ואירע לה פסול אחר שחיטה כטמא ופגול ונותר וכן עקר שהרי עולה שהעלתה חיה לראש המזבח תרד שאינה ראויה עדין ומ"מ כל שאין פסולם בקדש אם עלו ירדו מעתה הרובע והנרבע ר"ל על פי בעלים או על פי עד אחד שאין בהם חיוב מיתה בכך או המוקצה לתקרובת ע"ז או הנעבד ר"ל שהשתחוה לה והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן אם עלו ירדו בין בשאירע פסול זה קודם הקדשתם בין לאחר הקדשם ואחר הקדשן ביוצא דופן פירושו שהאם קדושה וילדה דרך דופן ואם תאמר ברובע ונרבע ומוקצה ונעבד היאך נאסרו בקדשים מעיקרא והרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפשר בקדשים קלין ולדעת ר' יוסי הגלילי שסובר שהן ממונו או שמא בעשה בהן מעשה וכבר אמרו אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וכלאים הוא הבא מן העז ומן הכבש או מן התיש והכבשה והנדמה דינו ככלאים ונדמה פירושו שהוא בא ממין אחד כגון מן העז ומן התיש והוא כבש: